"פייסבוק, אינסטגרם ודומיהן אחראיות על תוכן פוגעני של הגולשים"

Globes, חן מענית, 05.06.17

מיכל אגמון גונן / צילום: איל יצהר

מיכל אגמון גונן / צילום: איל יצהר

השופטת מיכל אגמון-גונן: "פלטפורמות אינטרנט כמו פייסבוק ואינסטגרם לא יוכלו להסתתר, ויהיה עליהן לפעול לבדיקה מהירה ולהסרה. יש לשקול גם מנגנוני תביעה מהירים"

"כדי שנוכל לשמור על רשת האינטרנט ויתרונותיה, הפתרון לפרסומים בעייתיים ברשת הוא בחינוך, חינוך ועוד חינוך, בהטלת אחריות על מי שמרוויחים מהפלטפורמות ברשת, ורק בסוף בפנייה לבתי המשפט, שנראה כי הם פחות מתאימים לקצב של החיים הדיגיטליים" – כך אומרת שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, בדברים שכתבה לאחרונה וטרם פורסמו. השופטת דנה בטיפול המשפטי בביטויים פוגעניים ברשת.

רשת האינטרנט מהווה במה ציבורית ענקית שמאפשרת ביטוי לכמעט כל אחד ופנייה ישירה ולא מצונזרת לציבור הרחב; ולכן בשנים האחרונות היא מבססת את מעמדה כמקור לאקטיביזם ולהשפעה על דעת הקהל.

אבל האינטרנט והרשתות החברתיות הביאו גם לשיח שהוא לעיתים מתלהם ומסית ולהגברת תופעת ה"שיימינג" (ביוש). בתחילת הדרך היה נדמה כי זהו עוד אחד מיתרונות הרשת, שבאמצעותה האזרח יכול לפעול לדוגמה מול תאגידים דורסניים. אולם לצד מקרים כאלה, והיו וישנם רבים, עלתה ופרחה תופעה קשה, שמטרתה פגיעה בזדון, המובילה לפגיעה כלכלית וחברתית משמעותית. עד שהיו אף מקרי התאבדות בעקבות שיימינג ברשת.

אגמון-גונן הבהירה כי התופעה של לשון הרע ברשת שונה מכל מה שידענו בעבר. "בכל פתרון שנמצא יש, מחד, להתייחס לערכים המוגנים הבסיסיים שהם השם הטוב מזה וחופש הביטוי מזה; ומאידך, לעמוד על המאפיינים של הפלטפורמות השונות, לרבות פלטפורמות עתידיות אפשריות, כדי לבחון איזה פתרון ישים ויעיל".

כך, לדבריה, בכל פתרון משפטי לסוגיות הללו יש להתייחס למאפיינים של הפרסומים השונים. "יש להבחין בין פרסומים אנונימיים, לדוגמה טוקבקים או וואטסאפים, שבהם קשה לאתר את מי שעומד מאחוריהם, אך קל להסגירם, לבין פרסומים למשל, ברשתות חברתיות, שם ידוע במי מדובר.

את תביעות לשון הרע בגין פרסומים באינטרנט מחלקת אגמון-גונן לשניים. "הטובות" וה"רעות". "הטובות" – תביעות אמיתיות, לגיטימיות, בידי מי שנפגע, ורוצה לתבוע את עלבונו. מי שניזוק, בעקבות אותו שיימינג מכוון למשל. מנגד, ה"רעות" -תביעות ה"השתקה", שמטרתן לפגוע בחופש הביטוי.

אגמון-גונן מצינת כי כיום הכלי המרכזי לפעילים חברתיים הוא הרשת, שם ניתן להגיע למאות אלפי אנשים, אם לא למיליונים. "הרחבת האפשרות לתבוע בגין פרסומים ברשת עלולה להביא לגידול בתביעות ההשתקה, וגם זה שיקול שיש להביא בחשבון. אזרחים או תנועות אזרחיות ככלל מתקיימים מתרומות, ותביעות כאלה, המחייבות אותם להסיט משאבים לניהול משפטי דיבה אלה, מקשים עליהם לפעול למען המטרה שבה הם מאמינים".

אגמון-גונן דנה גם בפתרונות הראויים לתופעות של שיימינג או לשון הרע ברשת ולמניעה שלהן.

ראשית, לדבריה, כאשר שוקלים צעדים לצמצום פרסומים פוגעניים באינטרנט יש להעמיד את השיקול של מזעור הפגיעה בחופש הביטוי וביתרונות הרשת. "יש להכיר בכך, שהשדה המשפטי אינו המרכזי, וודאי לא היחיד לטיפול בבעיות של בריונות ברשת. יש לשקול צעדים כמו הקצאת משאבים לחינוך, להסברה ולהגברת מודעות של משתמשי האינטרנט".

אגמון-גונן מזכירה למשל ארגון בשם "הכפתור האדום" המאפשר באמצעות תוכנה לדווח על אלימות מילולית ברשת ואף על חשש לאובדנות. זאת, לצד הדרכות, בעיקר של בני-נוער. "לחינוך יש חשיבות עליונה, בעיקר כאשר כל יום קמות פלטפורמות חדשות כמו וואטסאפ וטלגרם, שעדיין אין פתרונות כיצד להתמודד עם חומרים המועברים בהן.

לגבי פלטפורמות כמו פייסבוק, אינסטגרם ודומיהם, אומרת אגמון-גונן כי "יש לעשות פרפרזה על הכלל של 'אין סמכות בלי אחריות', ולקבוע ש"אין רווחים בלי אחריות". היינו, "ארגונים או פלטפורמות פייסבוק ואינסטגרם לא יוכלו להסתתר מאחורי הטענה שאין להם אחריות לגבי תוכן המועלה על-ידי הגולשים, ויהיה עליהם לפעול לבדיקה מהירה ולהסרת חומר פוגעני, לפחות מרגע שמישהו מתלונן. זהו הכלי היעיל ביותר בעידן הדיגיטלי".

"בנוגע לפרסומים מזוהים, יש להביא לידיעת הגולש שהעלה את החומר כי מישהו ביקש להסירו ולברר האם הוא עומד על הפרסום. אם כן, יש להעביר את העניין להכרעה, ויש לחשוב על הליך מהיר, לא בבית משפט, אולי של מומחים בתחום. "את ההליך המשפטי יש להשאיר רק למקרים עקרוניים, שבהם שני הצדדים עומדים על עמדותיהם.

אשר לתופעת השיימינג, מזכירה אגמון-גונן כי מדובר בתופעה רחבה ומגוונת, לעיתים ראויה, לעיתים מגונה ומכוערת. "לאור זאת, לטעמי, אין לטפל בה כתופעה, בשונה מהיבטים וגילויים מסוימים שלה. פרסומים של אזרחים, של פעילות ופעילים חברתיים, לרבות ביקורת בוטה ומשתלחת נגד גורמים עתירי כוח, צריכים ליהנות ממתחם גבוה של סיבולת וסובלנות, ויש לקמץ ככל האפשר בסנקציות פליליות ואזרחיות לגביהם. כל זאת, הן בגלל חשיבותו המיוחדת של חופש הביטוי בעניינים ציבוריים, והן כדי לאזן, ולו במעט, את פערי הכוח והמשאבים בין האזרח לבין רשויות השלטון והתאגידים הגדולים".

השופטת ד"ר אגמון-גונן מציעה לשקול לייסד מנגנוני תביעה מיוחדים, מהירים מאוד, לגבי פרסומים ברשת, שם תהיה בחינה ראשונית של הפרסום, הסרה מיידית במקרה של מחלוקת, וסילוק על הסף תוך תשלום הוצאות גבוהות במיוחד במקרים שבהם יתברר שאין בתביעה דבר, אלא ניסיון להשתקה. לדבריה, הדבר יתרום הן למניעת תביעות השתקה, והן לטיפול יעיל בתביעות רציניות.

לכתבה

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: