מנכ"ל עופר: יודע לאיזו חנות נכנסתם לפי החנייה

Mako, אהוד קינן, 06.06.17

כרטיסי אשראי (אילוסטרציה: thinkstock ,thinkstock)

אילוסטרציה: thinkstock

בנסיון להיראות חדשני, מנכ"ל רשת הקניונים טוען שהוא יודע לאיזו חנות נכנסתם מהרגע שהגעתם לחניה כי הוא מצלם אתכם. איך זה עובד? שאלה מצויינת

אנשים ונשים רבים ורבות התפקעו אתמול מצחוק כששמעו את מנכ"ל קניוני עופר, משה רוזנבלום, מכריז כי "אשה לא תקנה לעולם בגד באינטרנט". רונזבלום אמר את הדברים בכנס של כלכליסט שעסק במסחר אלקטרוני. אבל מעבר לכותרת הזאת הסתתרה בדבריו אמירה שהיא פחות מצחיקה ויותר מדאיגה.

"היום אתה נכנס לקניון רמת אביב, אנחנו קוראים את המספר של האוטו בעזרת פנגו ואנחנו יודעים את המספר טלפון של הלקוח, והמערכת יודעת באיזה חנויות הוא אוהב לקנות כי הוא נרשם, ואני מדווח לו איזה מבצע גבי רוטר (קסטרו) עושה".

השאלה היא איפה בתהליך הזה מקבל החניון את מספר הטלפון שלנו. אם המצלמה מצלמת את מספר הרכב – זה רק מספר הרכב. אם שילמנו במכונה, אנחנו לא מכניסים מספר טלפון. פנינו לקניוני עופר והם סירבו לפרט. החברה רק מסרה: "קבוצת קניוני עופר פועלת עפ"י חוק וכל אינפורמציה שאנו מעבירים היא בהתאםם  להוראות".

ואיך פנגו השתרבבה לסיפור? לא ברור. האפשרות שעולה היא שפנגו, שלה גם מספר הרכב שלנו וגם מספר הטלפון, מעבירה אותם לקניונים – אבל היא מכחישה את זה. בכל מקרה, הפנייה של הנהג לפנגו היא במעמד התשלום – כשאתם יוצאים מהחניון.

בתנאי השימוש של פנגו החברה משאירה לעצמה את הזכות לשלוח לכם "דיוור ישיר" (שאתם יכולים לבטל). מצד שני, כתוב ש"החברה תשמור בסודיות כל מידע המצוי ברשותה אודות המנוי, אלא אם כן חויבה היא למסור מידע זה על פי כל דין ו/או במקרים בהם העברת הפרטים לצד שלישי מחויבת לצורך פעילות החברה ו/או מתן השירות למנוי ו/או לצורך חיוב המנוי בגינו". החברה ביקשה להגיב ולהוסיף כי היא "שומרת בקנאות עלל  פרטיות לקוחותיה ובשום אופן אינה מעבירה אותם".

שני העלה את הנקודה החשובה בסיפור הזה: אנחנו מנדבים לכל אפליקציה, ובמיוחד לפייסבוק, כל כך הרבה מידע על עצמנו (אפילו בלי שהיא תצטרך להאזין פיזית למיקרופון, כפי שנטען עליה) – איפה היינו, עם מי היינו, מי אנשי הקשר שלנו, מה אנחנו אוהבים ואיך אנחנו מרגישים. פייסבוק גם יודעת לנתח את התמונות שלנו ולזהות אנשים, חפצים ומיקומים – בלי שנצטרך לפרט את זה במילים.

אתרי ואפליקציות הקניות הגדולים שאנחנו קונים בהם שומרים את כל היסטוריית הקניות. מעבר לזה, האתרים יודעים גם מה אנחנו מחפשים, וגם מה התכוונו לקנות והתחרטנו. ככה הם לומדים להציע את מה שאנחנו צריכים בפעם הבאה.

במרבית המקרים, איסוף המידע חוקי ומותר, אבל הם כפופים לחוקים. אסור למשל להעביר מידע שלכם לצד שלישי ללא רשות. עכשיו, מה זה רשות? זה תנאי השימוש של עשרות העמודים שאיש מכם לא קורא. אם כי באירופה לא מסתפקים בזה, וכך לאחרונה פייסבוק נקנסה לאחר הצהרה לא מדויקת על היכולת לחבר בין חשבוןן  הפייסבוק שלנו לחשבון הוואטסאפ.

זה לא באמת חשוב אם איזה מנהל קניון מצלם את הרכב שלנו, מקשר אותו עם הטלפון ושולח סמס שמציע נעליים וקפה בהנחה – ולא ברור אם הוא עושה את זה בכלל ואיך. הנקודה היא שנמאס כבר להגיד את זה, אבל ברגע שאנחנו מתחברים למשהו דיגיטלי, אנחנו מוותרים על הפרטיות שלנו. כמה אנחנו מוותרים? תלוי בנו.

לכתבה

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: