האם בלחיצת מקלדת ניתן לגרום לפגיעה ואף למוות?\\אשכול דיון גולשים בנושא הסכנות שברשת

Rotter, כותרות הסקופים, 24.02.17

"רק טינפתי בצחוק"
מיליארדי אנשים ברחבי העולם עושים שימוש יומיומי ברשת האינטרנט והצעירים שבהם פעילים מאוד גם ברשתות החברתיות. אלימות ברשת אינה חדשה אך התופעה הולכת ומתגברת עם השנים ככל שיותר אנשים מצטרפים לאינטרנט. יש לציין כי אלימות ברשת יכולה להופיע במגוון צורות ורמות של חומרה, לדוג': לשון הרע, ביוש (שיימינג), התחזות לאחר והפצת שמועות חסרות בסיס, סחיטה, איומים פרסום תמונות אינטימיות של אנשים כמובן ללא רשותם ועוד. הבעיה ברשת שהל מתפשט כאש בשדה קוצים. האם הגענו כבר לגבול היכולת שלאחריו כבר שום דבר חדש לא יפתיע אותנו? מאמין שלא, ואנחנו רק בתחילת ההכרה והתגבשות התהליכים, אך ישנם כאלו החושבים אחרת.

מאמר חשוב מאוד בשאלה האם "החיים והמוות ביד המקלדת" מהפן המשפטי?

חשוב לציין כי ישנם כאלו החווים אלימות על בסיס קבוע ויומיומי. גם בעת הזו ממש עכשיו כאשר אתם קוראים את הדברים הללו ילדים, בני ונוער ואף מבוגרים "חווים" בריונות ברשת. נקודה חשובה שיש לציין הינה כי לא אוהבים לדבר על זה ובעיקר ילדים (למעלה מ 50% מהילדים לא סיפרו להוריהם על מה שארע להם ברשת). כל 1 מתוך 3 ילדים חווה בריונות רשת מסוג שהוא. יש לציין כי המספרים רק הולכים ועולים. קחו את הנתון הזה, חברו אותו למועקה שרובצת על אותם נערים ,הם חשים בושה ומשכך הם לא מספרים ולא משתפים, דבר שבמידה ויושב על נפש עדינה והנה לפניכם "פצצה מתקתקת", שאם לא תטופל כראוי, זה עלול להוביל לתוצאה עגומה. האם חינוך על בסיס שבועי וקבוע, יגרום לילדים ולבוגרים יותר להתנהג אחרת? אני מאמין שכן, אך כמובן כל אחד לגישתו.
לא פעם אני נתקל בכאלו שאומרים "זה רק היה בצחוק". יש להבין כי טענה זו לא רק שאינה ראויה, אלא גם לא תגרום לשפוט את האדם לכף זכות באם ייגרם נזק לאחר כתוצאה מאותו "צחוק". כמובן שלא ניתן לגזור גזירה שווה על כולם וכל מקרה ייבדק לגופו וע"פ נסיבותיו. דווקא מכיוון שמדובר בעולם הדיגיטלי הקר והמנוכר, בו לא ניתן להביע רגש או לראות את שפת גופו של האחר, כל אחד יכול לקחת את הדברים לכיוון אחר. אנשים אינם יודעים האם באמת הדברים היו בצחוק ואם לאו. אחד מהמקרים שהגיע למשרדי היה בדיוק בהקשר עם נושא זה, ובהקשר עם בני נוער שהחלו להתכתב בקבוצה סגורה ב"צחוקים" באחת מן הרשתות החברתיות, ומכאן זה הגיע כמעט לאלימות הנערים שכבר קבעו להיפגש בכדי "לפתור את העניינים" בעולם האמיתי. ההורים ביקשו כי אעשה סדר. הדבר שהפתיע אותי כאשר בדקתי את הדברים היה שבאמת אחד התכוון לצחוק, השני לא ראה את זה כך, נעלב ומכאן הדברים הידרדרו. אחד הנערים שיידע את הוריו בעניין, אלו יצרו מיד קשר עם הוריו של הנער השני, ולאחר שלא הצליחו לפתור את הסכסוך בין הנערים, ביקשו להגיע אליי כאמור בכדי שאעשה סדר. זה אחד מהמקרים אשר הסתיים בסופו של דבר באופן טוב, והיום הנערים שבו להיות חברים ואפילו טובים יותר, אך מה היה קורה אם אף אחד מהם לא היה משתף את הוריו? בקלות הדבר היה יכול להידרדר למקום רע שאת תוצאותיו אפילו לא ניתן לחזות.
אני מאמין כי בקרה קבועה של הורים במכשירי הילדים, יכולה להבין בדיוק מה קורה אצלם אף במחיר של פגיעה בפרטיות הילדים כאשר הדבר נועד כדי למנוע נזק חמור יותר. ישנם כאלו שאומרים, "הוא רק ילד מה יכול כבר להיות" אז זהו שבדיוק במצבים כאלו, יש לטפל ולמנוע הדרדרות והסלמה. האם הפרטיות של הילדים היא בראש המדרג גם על חשבון מניעת מצבים מסוכנים או שיש לבטלה למען בטחונם של הילדים? אני את דעתי, אמרתי.
מטורפים נמצאים מסביב לכל הגלובוס ולכן כפועל יוצא, הדבר מגדיל את היקף התופעה. ה"כפר הגלובלי" עשה לאותם אנשים את החיים קלים הרבה יותר, הם רק צריכים למצוא קורבן. רק כמה הקשות על מקלדת ואפשר להרוס לאנשים את החיים, קל מאוד.
שכבת הגיל שבין 12-17, היא הפגיעה ביותר. לעתים אותם ילדים חשים כי עולמם "נסגר" עליהם לאור החוויות המשפילות שברשת, והדבר היחיד מבחינתם הוא לפגוע בעצמם ובמקרה הקיצון לסיים את חייהם. אגב תופעה זו נכונה למרבית העולם ואין מקום שהדבר פוסח עליו (למעט מקומות בהם אין אינטרנט כמובן). בריונות ברשת מובילה בני נוער לדימוי עצמי נמוך, שינוי במצב הרוח, דכאון, ירידה בלימודים והחמור מכל פגיעה בעצמם. לעתים נתקל בכאלו במהלך העבודה. אין לי מילים לתאר את מה שאני רואה שעובר עליהם. בשכבה זו בחרתי להתמקד יותר הפעם. מניח שכל אחד מכם הקוראים חווה או שמכיר מישהו שחווה בריונות ברשת. זו כאמור יכולה לבוא בצורות כפי שציינתי. מי שמעונין לשתף אפילו בעילום שם, כדי לעמוד על מימדי התופעה באתר זה הלכה למעשה, יותר ממוזמן.
האנונימיות ברשת, מאפשרת לאנשים לשחרר את חרצובות לשונם ולהשתלח ללא כל רסן באחרים. ישנם כאלו אשר מעבירים את תסכולי היום ותלאות החיים לרשת. לא פעם קורה כי כאלו שפגעו במציאות, מצאו את הרשת כמקום נוח לתקוף, כי שם יכולת הפגיעה בהם בחסות האנונימיות היא נמוכה. הנפגע הופך לפוגע, אך לא רק ולא תמיד. זכרו ושננו, האינטרנט הוא בור ההיסטוריה הגדול ביותר. שום דבר לא נשכח שם לעולם. מספר מקרים שנתקלתי הביאו לדי מימוש את האנונימיות ברשת ועסקו במשחקי רשת. כאשר ילדים או בני נוער לוקחים חלק במשחק בו יש מספר משתתפים ולכל אחד תפקיד מסוים בו. כמובן שלא כולם מזדהים בשמם האמיתי, או בשמם המלא. בנוסף, לא בעיה "לעבוד על מהערכת" בנושא הזה. משכך, לעתים כאשר אחד מהמשתתפים מבקש לצאת או לעזוב את המשחק באמצע, הוא למעשה "דופק" את האחרים ואז, מתחילות קללות וגידופים. גם כאשר מבקשים לחדול, זה לא עוזר. באם מדובר בנער שמזדהה בשמו המלא, (ועדיין קטין) ניתן יהיה לאתר את הוריו וליידע אותם ולנסות לפתור את הבעיה, אך מה יקרה אם לא ידועים היכן הוא מתגורר, את גילו ומיהו. בכדי לאתרו ולקבל את פרטיו יש לפנות לבית המשפט ולבקש לחשוף את זהותו באמצעות ספק האינטרנט, הדבר אינו פשוט וגם לא תמיד אפשרי. כל עוד לא תיהנה עבירות כמו איומים של ממש או יתר תופעות פליליות סביר להניח שהמשטרה לא תתערב בנושא. לאור זאת, על מנת להגיש תביעה אזרחית כפי שאתם מבינים הדרך לעתים ארוכה.
תביעות בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות, הפכו להיות כדבר בשגרה במשרדי, ולמרבה הצער, אנשים מגדול ועד קטן אינם מבינים את המשמעות של הרשת. לא פעם, נדרשים לקוחותיי להגיש תלונות במשטרה לאור איומים שונים שמאיימים עליהם, הדברים עשויים להיות מאתגרים, מסוכנים, ולא פעם הזויים! יש להבין כי ללשון הרע יש גם אפשרות לקובלנה פלילית, כך שאדם שרק "לכלכך" יכול למצוא עצמו בהליכים פליליים.
בני נוער אינם מבינים את משמעות השרשור של הדברים ברשת ועד כמה הדברים מתפשטים במהירות, תוך רמיסת כל אמת מוסר בסיסית והכל בכדי לזכות באהדת הקהל או סתם מתוך מניעים שונים לגרום נזק לאחר ולהפיץ סרטונים אינטימיים מביכים. אחד הסיפורים המפורסמים היה של אמנדה טוד. ילדה שהיתה בת 16 אשר התאבדה עקב הצקות ברשת. אמנדה עשתה מעשה תמים דבר שהוביל לסוף טראגי. תוכלו לראות את הסרטון שהעלתה לרשת בקישור הבא,
https://nobullying.com/amanda-todd-story/
בארץ המחוקק הבין כי קיימת בעיה דחופה ובוערת שיש לטפל בה בהקדם, משכך, אף נעשה תיקון בחוק למניעת הטרדה מינית, המוכר יותר בשם "חוק הסרטונים". מי שעובר על חוק זה יוכל למצוא עצמו מתמודד עם כתב אישום. להרחבה תוכלו לקרוא בקישור של אתר משרד המשפטים. לאחרונה הנחה היועץ המשפטי לממשה כי במקום שיש אינטרס ציבורי, ניתן יהיה להגיש כתבי אישום גם נגד קטינים נעדרי עבר פלילי.
http://www.justice.gov.il/SpecialProjects/OnlineSexualPublications/Pages/Legislation.aspx
לסיומם של דברים, הטכנולוגיה מקדימה רבות את עולם המשפט, ומשכך, בתי המשפט לא תמיד יכולים למצוא פתרונות לכל מעשה שנעשה. זאת ועוד, המקרים שמשתנים מאחד למשנהו, מציבים רף גבוה יותר, ובודקים למעשה עד כמה השופטים יצירתיים תוך שהם מביאים לתוצאה משפטית ראויה באמצעות החוקים הקיימים. המערכת המשפטית כל הזמן מאותגרת טכנולוגית, כאשר מנסים למצוא פתרון מתאים, אך זה משתנה חדשות לבקרים על פי קצב הטכנולוגיה. בנוסף, יש צורך להעלות את רף הענישה ולהשוותו לנהוג בארה"ב, שם עברייני מחשב מקבלים עונשים אשר הולמים לא פעם את נסיבות העבירה.

אין באמור כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית או תחליף לכאלו. יובהר כי האמור לעיל, הינו בגדר תיאור כללי ואינו מחייב את הכותב. העושה שימוש כלשהו בתוכן האמור, עושה זאת על דעתו ואחריותו בלבד.

מאמר זה נכתב על ידי:עו"ד עופר פרידמן, עוסק בתחום דיני האינטרנט והטכנולוגיה, הפרטיות והסייבר.

לפוסט

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: