פייסבוק ואני, הסוף: וידוי של מכור בגמילה כפויה

Nrg, יותם זמרי, 19.11.16

איור: יבגני זלטופולסקי

                לומר שהיה קל? ממש לא. עוד יהיה קשה הרבה יותר? לגמרי.    איור: יבגני זלטופולסקי     

בכל עניין החסימה שלי, הכי עצוב שברגע שהיא תיגמר אחזור אל הרשת הכחולה כמו, נו, כמו המילה שפייסבוק לא מרשה לנו לכתוב

אז אני מנצל רגע של שעמום כדי לפתוח את אפליקציית פייסבוק, שהפכה בשלוש השנים האחרונות לזוללת הסוללה הראשית אצלי במכשיר. לפתע מופיעה על המסך הודעה קטנה על רקע כחול. “אנא היכנס מחדש לחשבונך“. אני כבר מבין את המשמעות: פייסבוק ואני, הסוף.

טוב נו, לא לגמרי הסוף. אבל ברגע שהבנתי שנחסמתי ידעתי שעליי להתרגל לתקופה ארוכה ללא הבמה הכחולה. מכיוון שזו החסימה הרביעית שלי, ופייסבוק הם הורים ממש קשוחים שמענישים בחומרה הולכת וגוברת, ידעתי שאחרי חסימה ליום, שלושה ימים ושבוע מגיע הגראנד פינאלה, הפרס הגדול: חסימה לשלושים יום. בינתיים עבר שבוע. לומר שהיה קל? ממש לא. עוד יהיה קשה הרבה יותר? לגמרי.

אני מכור

יצא לי בעברי להתנסות לא פעם בסמים מכל מיני סוגים (זה בסדר, אני לא בונה על ראשות ממשלה), אבל נדמה לי שהכתיבה היא ההתמכרות הכי גדולה שלי. ואם אני מכור, אז פייסבוק היא ללא ספק הדילרית הכי טובה בתחום. עכשיו רק נשאר לי לגלות אם שלושים יום בלעדיה מנקים אותך, או שהקריז ימשיך.

נרדמנו בשמירה

פייסבוק הפכה להיות עניין שכדאי לפחד ממנו. מתחת לאף שלנו היא הפכה ליצור גדול עד כדי כך שאנחנו כבר ממש לא מעניינים אותו. החלק האירוני בסיפור הוא שפייסבוק לא נותנת שום אפשרות למשתמשים שלה לפנות אליה, לנהל איתה דיון, ובטח לא למחות על איזושהי החלטה שלה. למה זה אירוני? כי הפלטפורמה הזאת גרמה לכך שכל עסק שמכבד את עצמו חייב להחזיק עמוד פייסבוק כדי שהלקוחות שלו יוכלו ליצור איתו קשר. יותר מכך, כל עסק שמכבד את עצמו חייב להחזיק מישהו שינהל את העמוד שלו, למקרה שתעלה טענה המחייבת מענה. אירוני, כבר אמרנו?

מי שקרא פעם את "תקנון הקהילה" של פייסבוק יודע שאין טקסט אמורפי, כללי ומשעמם יותר ממנו. זהו אוסף של סיסמאות שחוקות שכל מטרתו היא לשמור על ערפול וחוסר בהירות. למה בעצם פייסבוק לא רוצה שנדע אילו מילים אסור לכתוב? טוב ששאלתם. כי אם היא תכריז עליהן באופן רשמי, היא תצטרך גם לאכוף את זה. וכולנו יודעים שיש בפייסבוק לא מעט דפים עם כיתובים נפלאים כמו “מוות ליהודים“, כולל סרטונים שמסבירים לך איך להגיע לתוצאה המיוחלת. הרשת יודעת על קיומם, ומשאירה אותם על מכונם.

אני מוצא המון אירוניה בכך שבשבוע שבו נבחר לנשיאות מנהיגת העולם החופשי דונלד טראמפ, שהתברר שהטריד כל אישה שנייה על הגלובוס, אני מושלך מהעולם החופשי אל תהומות החסימה, בגלל שימוש בכינוי של אמנית דראג צרפתייה.

מה שכן, אני מודה לאל במרומים על כך שהחסימה הגיעה אחרי בחירתו של טראמפ. לא הייתי מחזיק מעמד אם הייתי צריך לצפות בכל החגיגה הזו מבחוץ.

נשבע לכם, חסימה היא דבר מרגיע. פתאום הבנתי שחלק גדול מצריכת החדשות האובססיבית שלי, נובעת לא רק מהרצון להיות מעודכן כל הזמן, אלא גם מהמרדף האינסופי אחר הסטטוס הבא. וואלה, מאז החסימה אני מוצא את עצמי צורך פחות ופחות חדשות.

והכי עצוב בסיפור הזה של פייסבוק הוא שסביר להניח שביום שתיגמר החסימה, אחזור לשם כמו טאטאלע (רציתי לכתוב כמו המילה שפייסבוק לא מרשה, אבל נראה לי שאני אפסיק עם זה). וזה בעצם הכוח של פייסבוק, העובדה שהיא יודעת שאנחנו לא יכולים בלעדיה.

לכתבה

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: