תכנית ההתנתקות

Walla, אריאל פלקסין, 21.04.16

אריאל פלסקין (ראובן קסטרו)

"אני יודע שעכשיו ברשת עפים ממים בלעדיי". אריאל פלקסין (צילום: ראובן קסטרו)

אריאל פלקסין, העיתונאי ואושיית הרשת, התבקש לנתק ליומיים בלבד את צינור החמצן שלו לעולם – פייסבוק וטוויטר. החדשות הטובות: הוא שרד את זה. החדשות הרעות: רק בקושי. ויש לו לא מעט תובנות על החיים עצמם, אחרי 48 שעות מחוץ לרשת החברתית

"אתה יודע, תכתוב על יום-יומיים בלי פייסבוק וטוויטר", מסביר לי בטלפון העורך במשפט אחד, שכבר מראה שהוא לא מבין כלום. תחליט, יום או יומיים? 24 שעות? בוא נסגור על יום וחצי. כמה זה יוצא? 36 שעות, לא?

נקפוץ לסוף, ברשותכם: זה לא זורם. רוצים סיפור מעורר השראה אודות גילוי השקט והאני עצמי שלי בעקבות התנתקות מהמסכים, מעולם החומר, מתרבות המערב ושאר השיט הניו-אייג'י הלעוס? קפצו לרופא השיניים הקרוב למקום מגוריכם וחפשו אותו במגזינים זולים לנשים או באתרי לייף-סטייל. הניתוק הכפוי והמפתיע מעכשיו לעכשיו גילה לי בדיוק את ההפך – כשלוקחים ממני הרגל מסוים אני הופך לאדם לא רגוע; אדם מעצבן בכמה אחוזים בודדים יותר מהרגיל. תיאלצו לסמוך עלי. זה המון. כתבה מטופשת.

לכל משתמש פעיל קצת מעל הממוצע בפייסבוק כיום יש קהל. קהל לכל דבר ועניין שאפילו בלי להתכוון מחכה שתבדר אותו, שתעצבן אותו, שתצחיק אותו, שתגרום לו להתווכח או שתבהיר לו סופית שאתה אהבל שמבזבז לו את הזמן אבל הוא יבוא שוב, כי הוא קהל שלך. לא שאתה כזאת מציאה גדולה, כן? זה שפשוט הוא התרגל והאלגוריתם של צוקרברג החליט – אתה חלק מחבר'ה. ומה קורה בינתיים, בזמן שהקהל לא מחכה לי? קשה.

בינתיים אתה מחפש תחליפים. כמו חייל מצ'וקמק בטירונות 02 אתה מחפש לעקוץ, מחפש עיקופים. היי, לא דיברו על אינסטגרם! חבל שאני לא פעיל שם. ומה עם לינקדאין? אולי הגיע הזמן לפתוח שם חשבון באמת? להתחיל לשלוח מיילים לכל החברים ולהיכנס למעגל המכובד הזה של האנשים שכולם רוצים שהם ימותו בייסורים.

עובר לווטסאפ. תוך כמה דקות אתה מגלה שהפכת לדוד נודניק, מציק בכל קבוצה בנפרד.

זה העניין – הפייסבוק והטוויטר כבר תופסים מקום שהוא חלק מההתנהלות. אצלי גם חלק מהפרנסה, ההשראה, קשרים שונים ומקצועיים. הומור. הידברות וקשרים ועוד כל מיני מילים גבוהות וסחיות לגמרי אבל זה בדיוק העניין. הרשתות מחכימות אותי, גורמות לי להיות ספקן, להקשיב לאחרים, לדעת לספור עד עשר. ואז עד עשרים, ואז לקבל או לקלל טוב יותר. בפייסבוק, עם עבודה נכונה, אפשר להזיז דברים גם בלי התקשורת, והציבור לומד את זה.

ברשתות החברתיות אתה התפאורה של עצמך. אף אחד לא שם לב שאת ההברקה הכי מרגשת שלך עד כה, שגררה מאות שיתופים, כתבת מהשירותים עם עצירות מהגיהינום,

התקשורת הממסדית והדינוזאורית בטלוויזיה, ברדיו וגם ברשת כבר חוטפת על הראש לא מעט זמן וגם היא מתחילה להפנים לחרדתה שבצדק.

מולן הרשתות החברתיות הופכות, עובדתית, לסוג של קונטרה. ותשאלו את נתניהו והפרקליטות ששינו כיוון בבהלה בנוגע לחייל היורה אחרי שמישהו משך להם בחולצה והסב את תשומת ליבם לכך שהציבור לא בדיוק זורם איתם, כשהם קוראים לו רוצח ולשאר בהמות.

ואתם שם למעלה, רוצים לשמור על הכוח? רוצים לחסום נשים, ימנים, אוהדי קבוצות שהן לא מכבי/הפועל ת"א, מוכי בירוקרטיה ושאר מגזרים מוחלשים תקשורתית? תחסמו להם את האינטרנט. או שתבקשו מהם להתנתק ל"יום, יומיים".

לכתבה

Advertisements
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: