טרור בוואטסאפ: ההודעות ברשתות החברתיות זורעות פאניקה בציבור

Maariv, עפר לבנת, 15.10.15

הודעות שמבשרות על דבר נורא שהולך לקרות, שמועות שמתפשטות כאש בשדה קוצים וסרטוני סנאף חסרי גבולות. האם מול מסרי האימה שנפוצים בעתות מלחמה ברשתות החברתיות, לציבור יש בכלל סיכוי להישאר רגוע?

כבר בקיץ 2014, לפני פרוץ צוק איתן, נחשפו אזרחי ישראל באופן יומיומי, שלא לומר שעתי, להודעות חסרות בסיס מהסוג: "צוות ימ"מ פרץ לבית שבו הוחזקו הנערים. הנערים חולצו בשלום ונהרגו כמה מחבלים".

בימים ההם רבים האמינו להודעה המתעתעת ההיא. דובר צה"ל נאלץ אז להוציא הודעה רשמית כדי להביא לסיום גל השמועות, שבה נאמר: "דובר צה"ל מבקש להבהיר כי גל השמועות שפורסם בשעות האחרונות בהקשר לגורל הנערים החטופים אינו מבוסס ואינו אחראי. המידע המהימן והמבוסס היחיד הוא זה שיוצא מדובר צה"ל ובקולו. דובר צה"ל קורא לציבור לנהוג באחריות ולא לקחת חלק בקידום שמועות בלתי מבוססות".

ם כיום, בימים שהטרור משתולל ברחובות, נאלצות המשטרה והרשויות המקומיות להוציא כמעט מדי יום הודעות הרגעה בעקבות הודעות אימה שמתפשטות ברשתות החברתיות, בהן וואטסאפ ופייסבוק, ומעוררות היסטריה המונית בקרב אזרחים. כך למשל, בימים האחרונים הופצה הודעה שלפיה "החל ממחר יתחילו להופיע בגני השעשועים נשים ערביות בלבוש רגיל ארוך כולל תיק צד, משקפי שמש והופעה מוסווית רגילה כדי לא לעורר חשד. יש להיזהר מכל זרה שמתקרבת אליכם. המחבלות רוצות לשחוט ילדים עם הסכין שיש להן בתיק. שמרו על הילדים, נתחו כל הזמן את הסביבה מסכנות ותהיו ערניים ודרוכים לכל מצב".

מה היו התגובות של ההורים מסביבך שקיבלו את ההודעה הזו?
"אנשים נלחצו ויכול להיות שזה גם הלחיץ אותי. אמהות סיפרו שהן הולכות עם פצירה או עם סכין בתיק". "בהתחלה חשבתי ללכת עם תרסיס פלפל כשאני יוצאת עם הילדות, אבל אני פשוט לא הולכת איתן לשום מקום עכשיו. אני לא יוצאת איתן מהבית".

"חרדה מתמדת"
הודעה נוספת שהופצה בימים האחרונים בישרה על "צבא גדול של מחבלים שיתפזר בכל רחבי הארץ… מדובר בפסיכופטים שיעשו הכל כדי להיראות כמו כל בן אדם כאן בישראל. מכוניות עם חלונות בצבע שחור".
וישנם כמובן גם סרטי הסנאף שמופצים ברשתות ומציגים את הניסיונות לנטרל את המחבלים, כמו גם את הפצועים וההרוגים בפיגועים, בלי לחסוך מהצופים את התמונות הקשות והאלימות.

ההודעות מגבירות את החרדה. צילום: צילום מסך

"בשבועיים האחרונים, מאז שפרץ גל הטרור הנוכחי, קבוצת הוואטסאפ של הגן קולנית במיוחד", מספרת נועה, אם מרמת גן. "זה נראה כאילו האמהות מתחרות בינן לבין עצמן מי תצליח לזרוע יותר פאניקה, מה שכמובן מוביל לדרישה חד־משמעית להציב מאבטח בגן. מלבד שמועות על ניסיונות פיגוע בגן בתל אביב וברמת גן, מישהי העלתה התרעה על 'יום זעם' שמתוכנן השבוע, שבמסגרתו "מלא מחבלים ומחבלות ינסו לבצע מלא פיגועים ודקירות ולפי מה שנמסר, הודיעו בגדה הפלסטינית שהאינתיפאדה השלישית תיפתח היום!'. הניסוח לבדו מעורר חשד שלא מדובר בשום מידע מוסמך, אך כמובן שזה שוב עורר את הדרישה למאבטח. רק אחרי דקות ארוכות, מישהי כתבה שם שמדובר בהודעות שווא

"מלחמה וטרור הם שני דברים לגמרי שונים", אומר פרופ' סולי דרימן, ראש מגמת פסיכולוגיה קלינית וראש המרכז לשעבר לטיפול במשפחה במשבר באוניברסיטת בן־גוריון בבאר שבע. "במלחמה יש לך שטח מוגדר, התחלה וסוף, הפסקות אש, ובאיזשהו שלב הדבר נגמר. בטרור אין לך את הלוקסוס הזה ולכן כל רגע הדברים יכולים להתפוצץ. כך גם ברשתות החברתיות – מישהו כותב למישהו לדקור יהודים והוא יוצא לרחוב ועושה את זה. זה יוצר חוסר ודאות טוטלי. אנשים לא יודעים איך להתנהג ומה יקרה. הם לא מורידים את הילדים למגרש המשחקים, דורשים שמירה טוטלית בבית הספר, החיים משותקים".

"המטרה של ארגון טרור בהפצת הודעות שקריות היא זריעת פחד בקרב אנשים", מוסיף פרופ' יאיר עמיחי־המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי בהרצליה ומומחה לרשתות החברתיות. "זה סוג של תעמולה, ובעידן הוויראלי, כאשר אינפורמציה כזו עוברת כמו אש, הרבה פעמים אנשים שחושבים שהם מקבלים מידע חדש, משתפים פעולה עם ההודעות ומעבירים אותן הלאה. הבעיה היא שלרוב המידע אינו אמין משום שהמקור שלו לא בדק אותו, או שזה מידע שקרי ומניפולטיבי שנועד לפגוע. הנושא הזה של העברת הודעות שקריות הוא מאוד מאתגר כי קשה להגיע לאנשים שעומדים מאחורי זה. צריך להבין כי יש שני גורמים העומדים מאחורי זה: מצד אחד, יש אנשים שנהנים מהפצת מידע שקרי, והאידיאולוגיה שלהם בחיים היא 'מה יכול להיות יותר טוב מלפגוע באנשים בקטע של הפצת מידע שקרי, מפחיד, פוגע ומטריד'. מצד שני, יש כמובן את הצד השני שמנסה לזרוע פחד, ובפעילות טרור זה פן מאוד דומיננטי".

"לא להתמסר למסך"

לדברי פרופ' עמיחי־המבורגר, גם מי שמעבירים את ההודעות והסרטונים הלאה אחראים לא פחות לזריעת הפאניקה בציבור. "בעידן הפייסבוק אנחנו מחפשים כל הזמן את הלייקים ואת הריגוש", הוא אומר. "אבל עלינו לשמור על מיקוד, שליטה פנימית ולא להיות תלויים במחיאות הכפיים. למעשה אנחנו משתפים פעולה עם האויב בלי שהתכוונו לזה".

צריך להילחם באנשים שמבצעים לינץ' באדם פצוע, כי יש דין ויש דיין, יש חוק שעל פיו צריך לפעול במדינה. כשאנחנו מצלמים סרטון קצר ובו הסרט מתחיל ונגמר בסוג של לינץ' או ניסיון לפגיעה במחבל, אנחנו כלי בידי האויב שאומר: 'תראו מה היהודים עושים, והנה, הם אפילו צילמו את זה'".

איך כדאי לפעול מול ההודעות הללו?
"חשוב למתן את החשיפה לאירועים טראומטיים ולשמוע חדשות מפעם לפעם אבל לא כל 30 שניות", מוסיף פרופ' דרימן. "המדיניות החברתית צריכה להיות שמווסתים את הדברים כדי שהחשיפה לא תהיה כל הזמן. צריך לבשר על האירועים עד כמה שאפשר בצורה רגועה ושקולה.

הערכים המוסריים צריכים לעמוד מול עינינו. עלינו להתנהג על פיהם וגם להעביר את זה הלאה לילדים. ההורים צריכים להוות דוגמה לשפיות, לנהל סדר יום ולא להתמסר למסכים הקטנים. לשמור על איזונים ולנסות לשמור על חיים נורמליים ככל הניתן".

לכתבה

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: