התאבדות המנהל לא תעצור את השיימינג הבא בפייסבוק

Calcalist, עומר כביר, 24.05.15

(ארכיון)

תרבות השיתוף ההמוני טבועה ב-DNA של הרשת החברתית, וגורמת לרבים מאיתנו לגבש דעות במהירות ולהשתלח בלי לחשוב פעמיים. המנהל במשרד הפנים שהואשם בגזענות אולי לא התאבד "בגלל פייסבוק", אבל אלפים שפטו אותו על רקע פוסט חד-צדדי. פייסבוק, שיודעת לטפל במקרי בריונות פשוטים, מוצאת את עצמה במקרים כאלה באזור אפור. דעה

אחת הבעיות הגדולות בפייסבוק וברשתות חברתיות אחרות היא הניכור. בפייסבוק כולנו "חברים" של מישהו, אבל פרט לקבוצה מצומצמת של מכרים מהעולם האמיתי, רוב ה"חברים" האלו הם לא יותר משם ותמונה – פנים אלמוניות ללא היסטוריה, אישיוּת או רצונות מעבר לעמוד האישי.

הניכור הזה מאפשר לנו לעשות דברים שמרביתנו לא היינו עושים לאנשים שאנחנו מכירים. איזה בחור מוזר צולם תופס חתול בזנבו? אין דבר קל יותר מללחוץ על כפתור השייר, להוסיף כמה מלים זועמות ומלגלגות ולהעביר הלאה. מכריו וחבריו יכולים להישבע עד מחר שמדובר בבחור רגיש ועדין, שנתפס ברגע לא אופייני. יכול להיות שזה נכון, ויכול להיות גם שלא. זה לא משנה, אנחנו את הדעה שלנו כבר גיבשנו – הרי התמונה מדברת בעד עצמה. הבחור פוטר מעבודתו? מגיע לו! מה קורה אתו אחר כך? למי אכפת, עברנו כבר לשיימינג הבא.
העובדה שהיעד של חצי הזעם והלעג אינו נתפס כאדם אמיתי אלא כאוסף פיקסלים על המסך משחררת לשונות, ומאפשרת לכתוב ולתקוף אותו כפי שלא היינו מדמיינים לעשות למי ממכרינו. אין זה מפתיע, לכן, שכשפניתי לחלק מהפונים נגדי ושוחחתי עמם הצלחתי לשכך את זעמם ולהציג את עצמי באור טוב יותר. אחת מהם אף ביצעה פניית פרסה ויצאה בהמשך להגנתי. מחסום הניכור נשבר – לא הייתי עוד סתם דמות אלא אדם אמיתי.אבל מה שאפשר אולי לעשות בקנה מידה קטן, בלתי אפשרי לעשות באירוע כמו זה, שגרר אלפי שיתופים ופרץ מגבולות פייסבוק למדיה המסורתית. מול זעם מקוון בכזה קנה מידה, שלא במקרה זוכה לכינוי לינצ'טרנט, אין לאדם הבודד כמעט שום יכולת להתגונן ולהשמיע את עמדתו באופן הוגן. הוא יוכל לכתוב ולהגיב, להתראיין בכלי התקשורת, אבל תמיד יהיה בעמדת התגוננות על תקן הגזען ההוא מפייסבוק, לא של יוצא השב"כ עתיר הזכויות, המנהל המוכשר או הפעיל למען שוויון אזרחי. כל שיאמר יישפט לאור הפוסט שנכתב נגדו, ולעבר האישי שלו לא יהיה כמעט משקל.

רגיעה זמנית

סביר להניח שלזמן מה, אולי אפילו כמה שבועות, כולנו נהיה יותר זהירים. לא נמהר לפרסם או לקדם פוסטים תוקפניים ונגיב בעדינות וברגישות גדולה יותר. אבל זה יהיה רק זמני: מרבית הגולשים ישכחו את התאבדות המנהל מהר יותר מכפי שהם מדמיינים. יום אחד, בעתיד המאוד קרוב, יצוץ בפיד שלהם עוד סיפור קשה שמתאר מקרה של גזענות, התאכזרות לבעל חיים, או סתם התנהגות מגעילה, והם יזעמו וישתפו. כי הניכור של פייסבוק ושגרת השיימינג שלה עדיין כאן, טבועים עמוק בפלטפורמה, וקל מדי לשכוח שהאנשים בצד השני הם הרבה יותר משם ותמונה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: