Monthly Archives: אפריל 2013

כן או לא- פייסבוק?

Youpost, אודליה אטיאס, 22.04.13

פייסבוק הפנים האמיתיות?

פייסבוק הפנים האמיתיות?

בפייסבוק תוכלו בין היתר לתקשר עם חברים מההווה והעבר, להעלות תמונות, להגיב ולשוחח על כל מה שתרצו, לפתוח ולהזמין חברים לאירועים, לפתוח "דפים" לכל מטרה אשר תרצו, לארגן קבוצות, לכתוב סטאטוסים שבהם תספרו מה עבר עליכם במשך היום, וגם תוכלו ליהנות משירות האפליקציות הפופולארי שרובם משחקים.
בנוסף, רשת פייסבוק שומרת על פרטיותך בעזרת "זהירות משתמשים", על מנת להגביל את המידע האישי שלך, ולהראותו רק לחבריך אם רק תבחר בכך.

מנגד רבים החסרונות:

הפייסבוק הוא אחד הדברים הכי ממכרים שיש, אפשר לשבת מולו שעות על גבי שעות מבלי לשים לב,  וחמור יותר זה גם מסיח את דעתם אפילו בזמן השיעורים בבית הספר !

בנוסף, אם אתם חברים בפייסבוק, יש אנשים שמחטטים לכם בחיים. חלקם חברים שאוהבים ואכפת להם ממכם, וחלקם סתם חטטנים ורכלנים. אנשים שעובדים איתכם יכולים לראות את התמונות של בני המשפחה שלכם או לראות תמונות שלכם במצבים לא מחמיאים, אם במקרה מישהו פרסם אותם להנאתו. כל מה שאתם מפרסמים בפייסבוק הופך להיות ציבורי. כל החברים שלכם יכולים לראות את הסטאטוסים שאתם מפרסמים, וחבר יכול להפוך מחר לאויב. גם הקבוצות שבהן אתם חברים יכולות לחשוף אתכם. אם פרסמתם תמונה שלכם בקבוצה, חיפוש בגוגל יכול להעלות את התמונה שפרסמתם וכל אחד יוכל לראות אותה

ישנם אנשים שלוקחים כלי זה ובמקום להשתמש בו לטוב- הם עושים ההפך, ומשתמשים בו לרע ! זכור לכולנו המקרה של נער בן 15 ממעלה אדומים, ששם קץ לחייו בעקבות הקנטות חבריו בפייסבוק, וזאת בשל גובהו!

בנוסף לסיפור זה, ישנם עוד מאות סיפורים על מקרים דומים של פגיעות רגשיות בילדים דרך הפייסבוק.

הפגיעות הינן רבות: עבירות מרמה והונאה, סמים, אלכוהול, הימורים, הפצת לשון הרע, פגיעה בפרטיות, התעללות, פדופיליה ועבירות של פגיעה בגוף ובנפש".

נפגעים רבים הם ילדים תמימים שנחשפים להצעות מפתות. המתחזים פונים אליהם כחברים של חברים ומבקשים לאשר אותם בקבוצה שלהם,

בהרצאות אני חושף את ההורים והמחנכים שלפעמים כלל לא מודעים למה שהילדים עושים שם, לעולם הזה. מלמד את כולם על הסכנות האורבות להם ברשת האינטרנט ומעניק כלים ופתרונות לגלישה בטוחה, לפיקוח ובקרה"

הפתרון המומלץ הוא-לקחת את הכלי הזה, "הפייסבוק", ולהשתמש בו רק לצד הטוב שבו, שזה אומר לשמור על קשר עם חברים, לפתוח קבוצת כיתה, שבה מעלים תמונות כיתתיות, וקובעים ערבי כיתה ומפגשים, לכתוב על קיר הפייסבוק של חברך ברכת יום הולדת , ללמוד ולהשכיל מדברי מוסר איכותיים שאנשים מעלים לזכרם של חברים…

אז אל תברחו, תתמודדו ותיהנו. בהצלחה!

לכתבה

מיקרוסופט: שומרים על הפרטיות שלכם

Ynet, אהוד קינן, 24.04.13

 
צילום: Sean MacEntee cc
מיקרוסופט: שומרים על הפרטיות שלכם
לאחר שפרטה על מיתרי הנוסטלגיה של הגולשים בנסיון לשקם את דפדפן אקספלורר, והרוויחה גולשים שלא בחרו דפדפן אחר בעת

אהוד קינן (09:56 , 24.04.13 )

בשביל שהגולשים ירגישו יותר בטוחים, ובשביל שיחזרו להשתמש בדפדפן אקספלורר ובשאר מוצרי מיקרוסופט, החברה משיקה קמפיין שמבטיח לעזור לשמור על הפרטיות ולעורר את המודעות אליה

מיקרוסופט מציגה שאלון פרטיות באנגלית, בסגנון "בחן את עצמך", שבודק את הרגלי הגלישה והרגלי השימוש ברשתות חברתיות ומנסה לנתח את המודעות של הגולשים לנושא הפרטיות. בנוסף, במיקרוסופט אומרים שזמן מה, במוצרים כמו ווינדוס, אקסבוקס, שירות המייל Outlook.com ודפדפן אקספלורר ניתן בקלות לשלוט בהגדרות הפרטיות, כאשר בדפדפן ישנה אפשרות של "אל תעקוב אחרי", שאמורה למנוע מאתרים שונים לאסוף מידע על הגולשים ללא ידיעתם. 

לכתבה

 

 

 

 

 

שמענו אתכם צועקים בפייסבוק

Globes, דורון אביגד, 21.04.13

 
רקפת רוסק-עמינח, חתונת הדר ומנחם גינדי / צילום: יוסי כהן

קריאה בעיתונות הכלכלית כבר מזמן אינה פעילות מומלצת לתמימים. אבל, לפעמים, גם לב ציני מצליח להחסיר פעימה. סוף השבוע החולף, "דה מרקר". מקורבים בנק לאומי יוצאים למגננה על המנכ"לית ואומרים: "רוסק עמינח היא מנהלת צעירה וחכמה והיא מפנימה מהר שקיימת אפשרות להוביל בנקאות שונה. היא תוכיח שאינה חברה של הטייקונים… מדובר בשינוי פרדיגמה". בום.

אם נבחן את התנהלות לאומי עד כה, ובעיקר את התנהלותה של רוסק עמינח, לפנינו תגובה מהירה (ביטול ההסדר למחיקת 150 מיליון שקל לגנדן), אבל גם תחושה ברורה של עוול מצד בכירי בנק לאומי, מתוך אמונה שנאלצו לוותר על מהלך שמשרת הכי טוב את האינטרס של הבנק ובעלי המניות שלו. המסר לציבור: אנחנו שומעים אתכם צועקים – ורוצים מאוד שתסתמו כבר. קחו עצם, תיהנו, לנו יש סבלנות.

ממש כמו זהבית כהן בזמנה, שרשרת התגובות בבנק לאומי מעידה בינתיים בעיקר על ביטחון ביכולת להחזיר את השד הפייסבוקי לבקבוק. כאילו קיים בכלל בקבוק אחד כזה, כאילו דברים אמורים באירוע מקומי, תחום בזמן, שיישכח עוד כמה שבועות.

לכתבה

תופעה מדאיגה: תמונות עירום של נערות מופצות ברשת – והתוצאות הרסניות

Mako, לי אברמוביץ, 21.04.13

"ביקשנו שיפסיקו"

 
"ביקשנו שיפסיקו"
 

לא מעט פעמים עסקנו בסכנות שאורבות לבני הנוער ברשתות החברתיות באינטרנט: מאובדן הפרטיות, דרך הלחצים החברתיים ועד לקבוצות חרם ושנאה. לכל אלה מצטרפת בשנה האחרונה תופעה חדשה – ילדות ונערות צעירות מצטלמות בעירום – או מרצונן, או בגלל לחץ ואיומים מצד בני נוער אחרים. התמונות מופצות ברשת – והתוצאות הרסניות

במקרה של נועה, דווקא נער שאיתו יצרה קשר ברשת צילם אותה מבלי שידעה – ברגע אינטימי. "פתאום אני רואה שלוש תמונות שלי. הוא מריץ ומריץ ומריץ ואומר לי הנה התמונות שלך יוצאת מהמקלחת. התחלתי לבכות. אמרתי לו בבקשה, אל תעשה לי את זה, למה אתה מאיים עלי? הוא אומר לי: 'לא מעניין אותי. לא איכפת לי. את עכשיו הולכת איתי לחדר שאת יכולה לנעול ועושה איתי מצלמה. התחלתי לבכות ופתחתי מצלמה – והוא ראה אותי בוכה. אמרתי לו בבקשה, תפסיק, אני לא רוצה".

גם להורים של אגם בת ה-14 לא היה מושג שחברה קרובה חיטטה בטלפון הנייד של בתם ושלחה לידיד תמונה חושפנית של אגם בתחתון בגד ים. מהר מאוד התמונה עלתה לפייסבוק אבל אמא שלה הייתה האחרונה בעיר לדעת.

הנערות שלמדו בדרך הקשה להיות חכמות ברשת כבר יודעות לשמור על עצמן, אבל בסופו של דבר על הכתפיים הצרות שלהן ושל הוריהן מוטלת המשימה הסיזיפית- לכבות את השרפות שנדלקות עם כל איום לפרסום או סחיטה, עם כל שמועה.

"החוק היחיד במדיה החברתית הוא שאין חוקים"

Themarker, אשר שכטר, 19.04.13

הפיגוע במרתון בוסטון

הפיגוע במרתון בוסטון
יחד עם העלייה בכוחן של הרשתות החברתיות, גדלה החשיבות הציבורית שלהן – 
וגם התאווה שלהן לצדק ■ לא תמיד זה מוביל לתוצאות חיוביות
פיגועים הם תמיד דבר מזעזע, והפיגוע שהרעיד השבוע את רצי המרתון של בוסטון לא היה יוצא דופן. הפיגוע הראשון על אדמת ארה"ב מאז 11 בספטמבר 2001 עורר את כל הלחץ, הבהלה והזעזוע שהיה מצופה ממנו לעורר: הרשת געשה מרוב ניסיונות לברר מה קרה ותפילות לשלומם של הפצועים וההרוגים, רשויות החוק הגיבו במהירות והנשיא אובמה הבטיח צדק. אבל במקביל לתהליך הרגיל שאחרי פיגוע, משהו שונה קרה הפעם: במקום לבכות יחד ולמחזר ממים לזכר הקורבנות בפייסבוק ובטוויטר, האינטרנט התחיל להתארגן.
ברדיט, באתר שיתוף התמונות Imgur, בטאמבלר ובאינספור בלוגים חלקו גולשים תמונות, העלו תאוריות וסימנו אזרחים חשודים – רובם כהי עור – כטרוריסטים פוטנציאליים. באנגלית קוראים לזה vigilante, מונח שמיתרגם בעברית, בתרגום חופשי, ל"לקחת את החוק בידיים".
ברוכים הבאים לעתיד של השיח הציבורי – ושל האינטרנט. שני המקרים, הן של החקירה המקוונת של הפיגוע בבוסטון והן של המגעים בין בנק לאומי לדנקנר, מייצגים שניהם את תרבות הנקמה החדשה של הרשת. מהפכת הווב 2.0, שהולידה את הרשתות החברתיות האהובות עלינו, לא רק שיצרה את "מוח הכוורת" ‏(Hive Mind‏), התודעה הקולקטיבית האינטרנטית, אלא גם נתנה להמונים יכולת חסרת תקדים לשתף פעולה, להתארגן, וכן – במקרים מסוימים גם לתקוף.
תרבות הנקמה החדשה שמתפתחת ברשת היא תולדה בלתי נמנעת, במידה רבה, של תהליך עמוק יותר שמתרחש כבר שנים, ושבמסגרתו עובר מרכז הכובד של מחזור החדשות למדיה החברתית. כיום, מוח הכוורת – אותו גוף אנונימי, חסר צורה או זהות מוגדרת, שמזוהה רק לפי מספר הלייקים והתגובות לנושא מסוים ברשת – הוא שמחליט מהן חדשות, מי מדווח עליהן ומי מדרג את חשיבותן. רמז: לא בהכרח העיתונים.
מוח הכוורת, והאמונה בצדקתו התמידית של ההמון כפי שמוגדר על ידי מוח הכוורת, היא אחד מיסודותיה של מהפכת המדיה החברתית. בספרו "אתם לא גאדג'ט" ‏(You Are Not a Gadget‏) מ-2010, מדען המחשבים וחלוץ האינטרנט ג'רון לנייר מגדיר את האמונה האוטופית של אנשים כמו מארק צוקרברג, סרגיי ברין או קליי שירקי בתודעה קולקטיבית מקוונת שיום אחד תוביל למישור חדש של תודעה כאמונה דתית במהותה, הדומה לנוספירה של הפילוסוף הצרפתי פייר טיילר דה שארדן או לתאוריית הסינגולריות הטכנולוגית, שמקודמת בעשורים האחרונים על ידי עתידנים כמו ריי קורצווייל.
אותו רצון קולקטיבי לצדק גם גורם להמוני גולשים לשתף על קירותיהם פוסטים של גולשים כמוהם שזכו ליחס משפיל, מעליב או מפלה במסעדה או במקום ציבורי אחר. הוא גם משמש, בשנתיים האחרונות, אלפי גולשים שהחליטו לקחת את החוק לידיהם ולהילחם באונס באמצעות חשיפתם של חשודים באונס או בתקיפה מינית.
המקרה של דיטריך מציג היטב את המורכבות הטמונה בכוחה החדש של המדיה החברתית. מצד אחד, מדובר באפשרות האולטימטיבית של נאנסת לזכות בצדק ולמנוע מאלה שהרסו את חייה להתחמק מעונש; מצד שני, זוהי הפרה בוטה של פרטיות, ששועתקה מאז פעמים רבות במקרה של חשודים רבים וגם, כנראה, רבים שהיו חפים מפשע וסומנו כאשמים ממגוון סיבות.
מוח הכוורת, כפי שהוא מכונה, הוא המון אנושי חסר פנים או זהות, מוח קולקטיבי ששואב את כוחו מההנחה המפוקפקת שחוכמת ההמון היא האמינה ביותר. "בוא אני אספר לך סיפור נפלא", אומר אדם שוב, המנכ"ל והבעלים של ריפרש, סוכנות לשיווק דיגיטלי שמטפלת בלקוחות מרכזיים בישראל
החשש הגדול ביותר הוא שדווקא מה שנראה כדמוקרטיזציה מוחלטת של המידע ושל הדיווח החדשותי עלולה להוביל לרודנות מסוג אחר, רודנות של המון, ויחד אתה לתופעות מכוערות של אלימות המונית, וירטואלית ופיסית. "אנשים לפעמים שוכחים שמה שנראה להם כדמוקרטיה, בהקשר הזה של שיח גולשים ורשתות חברתיות, יכול להיות הדיקטטורה המעוותת ביותר", אומר שוב.
"תאר לך שלכל אזרח היה בבית לחצן שמאפשר לו לקבל החלטות מדיניות ציבורית והפוליטיקאים היו צריכים לקבל
כל החלטה שלהם לפי המדד הזה.
באוגוסט 2012 נחשפה ראש ממשלת אוסטרליה, ג'וליה גילארד, לצד המכוער של המדיה החברתית, כשבמהלך סשן שאלות ותשובות עם גולשים בפייסבוק בנוגע למדיניות החינוך שלה היא הותקפה על ידי כמה גולשים, טרולים, שהטרידו אותה מינית ופירסמו הערות משפילות בעלות אופי מיני בתגובה לדבריה. לפיד ופוליטיקאים ישראלים נוספים אמנם לא סבלו מהתקפות משפילות כאלה, אולם בדינמיקה החדשה של הרשתות החברתיות, הן פוליטיקאים והן עסקים יוצאים לעתים קרובות כשידם על התחתונה, גם אם הם צודקים. לעתים קרובות, לשאלה מי צודק אין משמעות כשרוחות ההמון מתלהטות.
התהליך הוא, במידה רבה, בלתי נמנע. אין דרך לעצור אותו, ככל שהפוקוס התקשורתי עובר למשחק של ויראליות ומספרים, וככל שהכלים הטכנולוגיים מאפשרים להמוני אנשים להתארגן ולפעול למען מטרה מסוימת, כך גם תגדל חשיבותו של מוח הכוורת, שבסך הכל מתחיל מרעיון מאוד פשוט: הרצון לדעת מה החברים שלי אוהבים באינטרנט. הפתרון היחיד, אולי, הוא ריסון מסוים של הכאוס האינטרנטי, אם ריסון שכזה בכלל אפשרי.
"הצד החיובי של הרשתות החברתיות הוא שהמערכות האלה הפכו את הציבור לפחות אדיש ויותר מעורב", אומר שוב. "פעם התחושה היתה שאתה לא באמת יכול להשפיע, או שכדי להשפיע אתה צריך להתעמת. אם גרת בחדרה, למשל, היתה לך גם פחות נגישות להפגנות. כיום, באמצעות הזירות החברתיות, גם אנשים שלא היו מעורבים לפני 'עידן הסושיאל' יכולים להיות בתוך המשחק הדמוקרטי. ובמובן הזה, המהפכה היא סופר חיובית".

הפייסבוק כאשליה

Ynet, אריאנה מלמד, 19.04.13

 

פוסטים נבחרים מהעמוד של לפיד

לא, הם לא באו להסתחבק. בניגוד לעמדה המקובלת, דפי פייסבוק פעילים של פוליטיקאים אינם עדות לאיזו התנהלות דמוקרטית חדישה, שוויונית ושקופה יותר. גם לא לדיאלוג אמיתי עם האזרח: כשמתחשק להם הם עונים – אבל בעיקר הם אוהבים לכתוב ססטוסים ארוכים-ארוכים.

מה העם רוצה

אבל יותר מכל משמש הסטטוס כמכרה עשיר של מידע. בבית הלבן יש עובדים שמנתחים תגובות לפוסטים של הנשיא כדי לדעת לאן הרוח נושבת, ולא אתפלא אם יש בלשכה הסגולה גם ארגז מלא אלגוריתמים שיודעים לומר לנשיא, בזמן אמת, מה לכל הרוחות האזרחים רוצים.

כעת העם מגיב. בהתנדבות. מתוך תחושה כוזבת לגמרי ששם למעלה, בלשכה הצוננת שמאחורי הדף השוויוני, באמת אכפת. האכפתיות הזו, עוד יתברר גם לאחרוני המאמינים, היא רנדומלית לגמרי ובעיקר סטטיסטית. לא ריקי כהן מעניינת את שר האוצר, אלא כמה פוסטים בגנות הדמות הזו וכמה בעדה יימצאו בעמוד בסופו של יום. לא שלילת האזרחות של מפגיני נכבה חשובה לליברמן, אלא הבדיקה המתמדת היכן נמצא הציבור שלו בסקאלה שבין ימין קיצוני לפאשיזם נאלח. איפשהו באמצע, בתווך שבין דעות קיצוניות, צפוי שהפוליטיקאי יתייצב ויישאר נטוע על עומדו, כאילו במקומו הטבעי כבר עידן ועידנים, עוד לפני היות הפייסבוק.

ובינתיים, העם אוהב את החידוש ולא מודע לאשליה. אי אפשר לשאול אותם שאלות ולצפות לתשובה. אי אפשר באמת להשפיע על דעתם אלא אם כן כל 3,296 החברים שלכם ייכנסו ויגיבו גם הם. אי אפשר להתווכח איתם, לעמת אותם עם פוסטים קודמים, להקשות בנתונים או למשוך את השטיח מתחת לרגליהם. בדיוק בשביל זה, בפוליטיקה הישנה או החדשה, המציאו את העיתונות.

החשוד הנמלט בבוסטון פרסם ברשת חברתית קישורים לאתרים איסלאמיים

Ynet, מבזק, 19.04.13

שני החשודים במרתון בוסטון, לפני הפיצוץ
שני החשודים במרתון בוסטון, לפני הפיצוץ

מבדיקה ברשת החברתית הרוסית VK עולה כי דז'וקר צרנייב, החשוד בפיגוע בבוסטון שאחריו מתנהל מצוד, פרסם בדף המשתמש שלו קישורים לאתרים איסלאמיים וכן קרא לעצמאותה של צ'צ'ניה. בנוסף פרסם סרטונים של הלחימה בסוריה. 

(רויטרס)

למבזק

תגיד גוגל, מה ישראלי בעיניך?

Ynet, ניר כץ, 16.04.13 

גוגל משתף אותנו במידע היקר הזה בשתי צורות. הראשונה דרך Google Trends, שמאפשר לראות את המגמות החמות בתחום החיפוש כרגע לפי ארצות. הצורה השנייה היא דרך ההשלמה האוטומטית (Auto Complete) של משפט החיפוש בזמן שאתה או את מתקתקים אותו.

אמור לי מה אתה מחפש

ההשלמה מבוססת על מספר פרמטרים מהיסטורית החיפוש שלך, האתרים שאת/ה מבקר/ת, המיקום שלך, השפה שלך וכן מה אנשים אחרים

ש"דומים" לך מחפשים. סדר הופעת ההצעות לחיפוש מרמז גם על חשיבותם או הפופולריות שלהם.

ש"דומים" לך מחפשים. סדר הופעת ההצעות לחיפוש מרמז גם על חשיבותם או הפופולריות שלהם.

ההשלמה האוטומטית נותנת כלי מעולה לראות מה אנחנו הישראלים מחפשים ומזה לנסות להסיק מה החיפושים הללו אומרים עלינו

אומרים עלינו.

לכתבה

יזכור 2.0: הרשת ככלי לשינוי

Ynet, טל איתן, 14.04.13

אילוסטרציה צילום: רויטרס
אילוסטרציה צילום:

מעבר לאלמנט האזכור של חללי מערכות ישראל (ובשנים האחרונות קורבנות פעולות האיבה), היה ליום הזיכרון תפקיד אחר, מכריע ומרכזי לא פחות, בגיבוש קונצנזוס מרשה, המגדיר את גבולותיה החברתיים של הישראליות: הוא עיצב את הזיכרון הקולקטיבי ועזר להנחיל ערכים בקרב הציבור הישראלי-יהודי.

 זאת, כמובן, עד שהגיעה רשת האינטרנט ושינתה את כללי המשחק. בעוד שגופי תקשורת אחרים פועלים תחת חוקים ומוסכמות של איחוד, הרשת מציעה מרחב חדש, שבו החלו להישמע יותר ויותר קולות שקודם נדומו. מה שעיתונים לא יעזו לפרסם, בשם הממלכתיות וכללי הטקס, מה שערוצי הטלוויזיה יצנזרו מפאת ידה הארוכה של הממשלה (דרך מוסדות הפיקוח והבקרה על השידורים) – הרשת מכילה ואפילו מקדמת.

למשל, לפני מספר ימים נמתחה ברשת ביקורת חריפה על מדיניות צה"ל המפלה בין חללים יהודים ללא-יהודים, בעקבות מקרה שדווח בהרחבה ברחבי הרשת, וחשף מדיניות אבסורדית המפלה בין דם לדם. בסמוך לפרסום מיהר צה"ל לשנות את נוהל "הנחת הדגלון" על קבר החלל (היהודי) האחרון, ומעתה יואיל בטובו להנציח גם את הנופלים הלא-יהודים.

יום הזיכרון הישראלי, בכל הקשור לרשת האינטרנט, הוא דוגמה מובהקת למשמעות הביטוי "המדיום הוא המסר". מאפייניה הטכניים של הרשת, כמו הריבוד, המגע בין תרבויות, ריבוי הדעות, קלות התגובה והפרסום, זמינות, מהירות והיקפי החשיפה – כל אלו עיצבו שיח חדש ובריא יותר, המחליף את חרושת הזיכרון הישראלית. אט אט מקבל היום העצוב והחשוב הזה עומק, והופך מלקט של מסמלים רפטטיביים ומתישים ליום בעל משמעות אמיתית ועמוקה, במקביל לשינויים רחבי היקף בעלי השפעה גדולה על אופיו של יום הזיכרון בפרט, ואופייה של החברה הישראלית המתפתחת בכלל.

לכתבה

תמונות האונס פורסמו בפייסבוק, הנערה התאבדה

Ynet, חדשות, 13.04.13

אודרי פוט צילום: רויטרס
אודרי פוט צילום: רויטרס

בחודש ספטמבר איבדה אודרי פוט בת ה-15 את הכרתה במהלך מסיבה שהתקיימה בבית בעיר סרטוגה בקליפורניה. שלושה נערים בני 16, שהיו מיודדים עמה, הגיעו למיטה שבה הייתה שרועה אחרי ששתתה יותר מדי ותקפו אותה מינית. שלשום (יום ה'), שבעה חודשים אחרי התקיפה, הם נעצרו.

למרות שהתקיפה פורסמה ברשת החברתית, רק שבעה חודשים אחרי ההתאבדות נעצרו שלושת הנערים, ששניים מהם לומדים באותו תיכון שבו למדה פוט. העיתוי אינו מקרי – כמה ימים אחרי שנערה מקנדה התאבדה בעקבות מקרה דומה.

 משפחתה של פוט ערכה מסיבת עיתונאים והודיעה על הקמת קרן שתעניק מלגות אומנות, תמיכה וייעוץ לבני נוער. "בסופו של דבר היא עדיין לא רכשה את ה'תרופה' להתמודד עם האתגרים הנוכחיים של בני הנוער כיום", כתבו הוריה באתר האינטרנט של הקרן שהקימו.

לכתבה

%d בלוגרים אהבו את זה: