Monthly Archives: אפריל 2010

מדינות, בהן ישראל, פנו לשמידט: "גוגל מצפצפת על הזכות לפרטיות"

Globes, יובל יועז,21.04.10

במכתב, שעליו חתום ראש הרשות למשפט ולטכנולוגיה במשרד המשפטים, נכתב: "הוטרדנו מהשקת באזז תוך התעלמות מנורמות הגנת הפרטיות"

לטענת נציבי הפרטיות החתומים על המכתב – קנדה, צרפת, אירלנד, גרמניה, איטליה, הולנד, ניו זילנד, ספרד, בריטניה וכמובן ישראל, גוגל וחברות רב-לאומיות אחרות אינן מתייחסות כראוי לחוקי הגנת הפרטיות, במוצריהן המקוונים. "הולכת וגוברת דאגתנו", נכתב במכתב לגוגל, "על כך שלעתים קרובות מדי, הזכות לפרטיות של אזרחי העולם נשכחת, בעת שגוגל משיקה יישומים חדשים. הוטרדנו מהשקת שירות הרשת החברתית החדש שלכם, תוך התעלמות גמורה ומאכזבת מצדכם מעקרונות יסוד של נורמות הגנת הפרטיות והחקיקה המעגנת אותן. לא היתה זו הפעם הראשונה שבה נכשלתם במתן משקל ראוי לשיקולי פרטיות המשתמשים בעת השקת שירות חדש".

"מדובר בצעד הראשון לקראת רמת שקיפות גבוהה יותר ברשת", אמר דייויד דראמונד, היועץ המשפטי הרשי של גוגל על הכלי המקוון החדש של החברה. "אנו מאמינים ששקיפות רבה יותר תוביל לפחות צנזורה על הרשת".

לכתבה

מודעות פרסומת

קפצתם לאחרונה לפייסבוק של ילדכם?

Globees, יזהר שי, 09.03.10

בשבוע בעבר סיפרתי על חוזר מבית-הספר, שהתריע על שימוש ילדים פוגעני בפייסבוק. בית-הספר איים שתלמידים, שנרשמו לאתר מתחת לגיל המותר (13), ייענשו לפי "חוק העונשין".

הצגתי בפני עורכי הדין שאלות נוספות לגבי אחריות פייסבוק ותפיסת החוק בעניין ההגנה על פרטיות קטינים ובנוסף – אחריותנו כהורים לשיטוטיהם, המזיקים לעתים, של ילדינו ברשת.

ואולם, הפסיקה בישראל אימצה את "נוהל ההודעה וההסרה" במקרים בהם למנהלי אתרים אין שליטה על התוכן המועלה לאתרם (כמו במקרה של פייסבוק). אם האתר מסיר את התוכן המפר או הפוגעני לאחר שנודע לו על כך, ככל הנראה הוא יהיה פטור מאחריות בגין פרסום התוכן. אין בכך למנוע מהצד הניזוק להגיש תביעה נגד המשתמש הפוגעני או מעלה התמונה.

ולגבי אחריות הורים, בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, על הורים מוטלת החובה לדאוג לצרכי ילדיהם, לחינוכם, להכשרתם לחיים ולמשלח-ידם. לפי חוק העונשין, חייב הורה לספק לילד את צרכי מחייתו, לדאוג לבריאותו ולמנוע התעללות בו, או כל פגיעה בשלומו ובבריאותו, וייענש אם לא קיים את חובתו האמורה.

בתי המשפט נוטים להתערב רק במקרים קיצוניים של פגיעה והזנחה.

ובחזרה לילדים, שקראו בפייסבוק לחרם והשתמשו באלימות מילולית כלפי תלמידים ומורים. הורים יקרים, אלימות היא אלימות היא אלימות. ילד שמקלל ומחרים בעולם הדיגיטלי – סיכוייו להתנהג באופן דומה גם בעולם האמיתי גבוהים יותר מאשר ילד ששולח ברכות ושירים לחבריו בפייסבוק. מתי לאחרונה ביקרתם בעמוד הפייסבוק של הילדים שלכם?

תביעה: אמא פרצה לי לפייסבוק

Haaretz, שירות הארץ, 12.04.10

ליין ניו האשים את אמו בהטרדה אחרי ששינתה את הסיסמה לחשבונו וכתבה דברים בשמו. היא טענה – מילאתי את חובתי כאם

"כשאתה שומר על הילד שלך ומנהל איתו שיחה בפייסבוק, אתה בהחלט פועל במסגרת זכויותיך החוקיות", טענה, "בין אם זה מהחשבון שלו, החשבון שלך או מכל חשבון שהוא".בנה טען בכתב התביעה כי פרצה לו גם לאימייל ושינתה את הסיסמא. "היא כתבה פרטים אישיים על חיי והשמצות", טען.

לכתבה

"ספקיות אינטרנט רשאיות לחסום אתרי שיתוף קבצים"

News1, סוכנויות הידיעות, 08.04.10

כך קבע בימ"ש בארה"ב "לנציבות התקשורת הפדרלית אין סמכות להתערב בניהול הרשת של ספקיות אינטרנט"

הנציבות צפויה לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון, אך מדובר במהלומה עבור יו"ר ה-FCC ג'וליוס ג'נצ'אוסקי, שהציע מדיניות נייטרליות רשת חדשה שתמנע מספקיות אינטרנט להפלות נגד תכנים או יישומים מסויימים. ההוראה נגד קומקאסט ניתנה עוד בתקופת קודמו בתפקיד, קווין מרטין, שמונה על ידי הנשיא לשעבר ג'ורג' וו. בוש.קומקאסט הסכימה בדצמבר לשלם 16 מיליון דולר על מנת ליישב תביעה ייצוגית נגד החברה בגין חסימת השימוש בביטורנט בניגוד להסכמיה עם לקוחות וללא ידועם מראש. קומקאסט טענה להגנתה כי לא 'חסמה' תעבורת רשת, אלא רק 'ניהלה' אותה

לכתבה

אינטרנט וילדים

Adlerins, אילת דויטש, 28.03.10

כאמא למתבגרות וכמנהלת פיתוח אקדמי במכון אדלר, אני מוצאת את עצמי עסוקה הרבה בצמד המילים שבכותרת – "אינטרט וילדים". חדשות לבקרים עולה הנושא לכותרות (השליליות), סיפורי זוועה שמעירים שוב ושוב את הפחדים. תחת נושא זה מקוטלגים אצלי המון תתי נושאים – הן בספריית הלב והן בספריית הראש. חצי מילון אבן שושן דוהר לי באצבעות על המקלדת – בכל כרך של המילון מופיע ערך רלוונטי –

אחריות

בוּרוּת (שלי, כמובן ששלי)

גבולות

דאגה

הקשבה

ככל שסיפורי הזוועה מתרבים ומשתכללים, ככל שאמצעי הבקרה הטכנולוגיים משתדרגים, כך ברור לי יותר ויותר שהכלי האפקטיבי היחידי שעומד לרשותנו הוא תקשורת.

רק הידברות, הקשבה, שיתוף, כבוד – יאפשרו לנו לדעת מה קורה לילדים שלנו, מה מטריד אותם, מה משמח אותם, מה הם חושבים ורק משם אפשר להשפיע, להשמיע דעה אחרת, להציע רעיון, לתת דוגמא.

ואם נחזור לאבן שושן – האחריות (שהופיעה ראשונה ברשימה)  לתקשורת (שסיימה את הרשימה) – היא עלינו ההורים. האחריות היא שלנו למצוא את הדרך להיות שם ולדעת מה קורה להם.

לכתבה

נקם בחברתו שעזבה אותו – ופרסם סרט סקס שלה ברשת

Mako, חדשות 2, 07.04.10

צעירה מת"א נפרדה מבן זוגה וכעבור זמן מה נדהמה לגלות: הוא העלה סרטון המתעד את השניים מקיימים יחסי מין – וקרוב לחצי מיליון גולשים צפו בו. בחקירתו אמר: "רציתי לנקום בה על שעזבה אותי". הוא הורשע בפגיעה בפרטיות בזדון, והיום ייגזר דינו

לצעירה ההמומה לקח מעט זמן לשחזר, אך לבסוף הגיעה למסקנה כי הסרט פורסם על ידי חברה לשעבר, שצילם אותה בעת שהשניים קיימו יחסי מין. מבירור שערכה נמסר לה כי בסרט צפו 496,530 גולשים. היא מיהרה ליצור קשר עם בעלי האתר – והסרטון הורד מייד מהרשת.

רשת האינטרנט – לוח המודעות שעליו מתפרסמים החיים שלכם

Globes, צחי הופמן, 01.04.10

בטוחים שאין לכם מה להסתיר? קחו בחשבון שאין לכם גם שום דבר פרטי ■ "גלובס" בודק מי יכול להשיג עליכם מידע באינטרנט – ולאן הוא עלול להתגלגל

רובנו מנסים לשמור על הפרטיות שלנו בקנאות רבה בעולם המוחשי, אבל כאשר אנחנו נמצאים בעולם הווירטואלי, החסם הזה נעלם בחלקו ופרטים רבים על החיים שלנו נכתבים ללא שום בעיה באינטרנט. כך, שגישה לעמוד הפייסבוק או הטוויטר של חברים באתרים האלה, מגלה לנו כמעט הכול עליהם, החל מתאריך לידה, מצב משפחתי, מקום עבודה ותמונות של כל האירועים שאותם הסכימו לחשוף. אף שפייסבוק ואתרים אחרים מאפשרים לחסום את הגישה לרוב המידע הזה מפני אנשים שהם לא "חברים" שלנו, חלק גדול מהמשתמשים בכלל לא מפעילים את האופציה הזו.

לדברי אלגלי, "אנשים חושפים על עצמם המון מידע בלי לשים לב. למשל, אם מישהו שכותב שעכשיו הוא מנקה את הבית, אז יודעים שהוא לא בעבודה. אנחנו מפרסמים תמונות של ילדים ברשת ואנחנו פוגעים בפרטיות שלהם, על אף שהם לא יכולים להחליט על זה. כל דבר שאנחנו עושים מתועד ברשת", מוסיפה אלגלי.

"חברות מסחריות שאוספות מידע עליך כשאתה נכנס לאתרים שלהן רוצות לתת שירות משודרג. אבל לא בטוח שלגולש נעים שנותנים לו שירות בצורה טובה יותר בדרך הזו", אומר עו"ד קלינגר.

לכתבה

פסיקת העליון שמכשירה טוקבקים משמיצים: שתי דעות – בעד ונגד

Globes, יובל יועז, 01.04.10

 

ועתה עוד צעד לכיוון הלא נכון. שוב ריבלין, ושוב הוא מטיל את האשמה על המחוקק. זו הפעם כוונה "תרומתו" למתן רישיון לאנרכיה המוחלטת השולטת ברשת האינטרנט. איש הישר בעיניו יעשה. "השומר הפקיר את משמרתו. ואתה, מוג-הלב, נצל זאת: בחר לך כינוי כלשהו וצא לדרך. תן דרור ליצריך האפלים ביותר. הכפש, השמץ, הזק ופגע כפי יכולתך. הסר דאגה מלבך – אני כבר אגן עלייך" – זה המסר ששיגר ריבלין לקהל הגולשים בייסודה של ההלכה החדשה. נורא.

יש לקוות ולהאמין כי לאור קשיותה של ההלכה החדשה אכן יתקיים בה דיון נוסף. יש לקוות כי בדיון הנוסף ירבו קולותיהם של השופטים דוגמת רובינשטיין (ורבים אחרים), הרואים בזכותו של אדם לשם טוב ולכבוד לא רק צירוף מילים מרשים – כי אם צורך חברתי, בלעדיו אין, שחשיבותו אינה פחותה מזו של חופש הביטוי האנונימי ברשת. (רע"א 4447/07).

אלא שדיבור זה נבלע בקולות ההמון – בטוקבקים שלפני ואחריו, באלה שבדף הבא או באתר המקביל. עורכי דין המתמחים בלשון הרע נוהגים חדשות לבקרים לשגר מכתבי איום למערכות העיתונים, ובהם דרישה לפרסום "בוקסת התנצלות", או לפחות הבהרה או תיקון; באינטרנט אפשר פשוט להגיב על הטוקבק הפוגעני בטוקבק נוסף, פוגעני באותה מידה.

השאלה האם בעולם כזה יתרבו דיבורי הרפש על חשבון הלשון הנקייה היא שאלה של חינוך, לא של משפט.

לכתבה

השודד החשוף פותה בפייסבוק לדייט עם שוטר

Ynet, אלי סניור, 24.03.10

סוני אבו דיהאב שדד בפנים חשופות ארבעה בנקים באזור תל-אביב, אבל המשטרה לא הצליחה לשלוף אותו ממחבואו במזרח ירושלים. פלאי הטכנולוגיה ותשוקותיו של הפושע היו לה לעזר, ו"הפגישה הרומנטית" נגמרה עם אזיקים במקום פרחים

בשלב מסוים קבע אחד הבלשים "פגישה רומנטית" עם אבו דיהאב להיום בשעות אחר-הצהריים, ברחוב סלאח א-דין בירושלים. ראש משרד הבילוש במרחב יפתח, רפ"ק אסי צור, הגיע עם צוותי בילוש לאזור, וארב לו בשטח. מסביב העניקו לבלשים גיבוי שוטרים ממחוז ירושלים, ואבו דיהאב לא איחר לפגישה. כשהבלשים הבחינו בו מתקרב לאזור המפגש, הם יצאו ממחבואם, ובמקום להגיש לו פרחים – הצמידו לידיו אזיקים.

לכתבה

תופעה: בני 12 תוקפים מינית בפייסבוק

Mako, חדשות2, 15.03.10

בניגוד לרוב בני הנוער שמשתמשים בפייסבוק כדי לשתף את חבריהם בתלאות היומיומיות, בחרה קבוצת נערים בני 12 למרר את חייה של חברתם לספסל הלימודים. הם הפיצו תמונות הדמיה שלה בעירום ופתחו לה חשבון ברשת החברתית בו היא לכאורה מציעה שירותי מין. אמה של הילדה: "זה ממש כמו אונס"

אמה של הילדה, שהגישה תלונה במשטרת גלילות, טוענת כי הילדים פתחו לבתה חשבון בפייסבוק בו היא מציעה, לכאורה, שירותים מיניים. אמה של הנערה סיפרה לעיתון ישראל היום, כי בתה נפגעה קשות מהפרסומים. "היא איבדה את שמחת החיים שלה, היא מרגישה מבוזה ולא רוצה ללכת לבית הספר". האם הוסיפה כי מבחינתה, "מדובר באונס לכל דבר".

בנוסף לשורת ההטרדות, הלבישו הילדים את פניה של חברתם לכיתה על תמונות עירום שהורידו למכשירי הטלפון הסלולרי שלהם, ובנוסף איימו לרשום את שמה באתרי פורנו.

לווידיאו הכתבה

%d בלוגרים אהבו את זה: